לא כל אדם חווה בעיות בתפקוד המיני כתוצאה מנטילת תרופות פסיכיאטריות, אך יחד עם זאת, אנשים אשר מפתחים תופעת לוואי זו, מוצאים אותה לעיתים קרובות מדאיגה במיוחד. בעיה זו עלולה להיות כה מצערת, עד כי לעיתים קרובות אנשים מבקשים להפסיק ליטול את התרופות הפסיכיאטריות שלהם. אלא שחשוב מאוד שלא לעשות זאת או להפחית את המינון מבלי להתייעץ תחילה עם הרופא המטפל.
בעשור וחצי האחרונים, זיהו פסיכיאטרים כי בעיות בתפקוד המיני מתבטאות כתופעת לוואי לטיפול תרופתי. בדומה לכל תופעות הלוואי, החולים חייבים לשקול את התועלת של נטילת תרופות פסיכיאטריות למול הנזק של בעיות משמעותיות בתפקוד המיני.
דרכי הביטוי לבעיה
למרות שבעיות בתפקוד המיני עלולות לנבוע בשל מספר נרחב של סיבות, כולל גיל, בריאות רפואית, סביבה חברתית, שימוש בסמים, תסמינים פסיכיאטריים, והאופי של היחסים הבינאישיים, תרופות באופן כללי, ותרופות פסיכיאטריות בפרט, עלולות להקטין או להחריף את הבעיה.
בעיות מיניות עלולות להתרחש במגוון רחב של תחומי פעילות מינית. סוגים מסוימים של בעיות אשר מדווחות לצד שימוש בתרופות פסיכיאטריות, כוללות:
- ירידה בחשק המיני
- אובדן הריגוש המיני
- בעיות שפיכה או אורגזמה
- אימפוטנציה.
ירידה בחשק המיני היא מונח אשר משמש לתאר חשק מיני מופחת. אדם הסובל מתופעה זו אינו יכול לחשוב על סקס באופן בו היה רגיל אליו. הוא עשוי לגלות כי הוא פשוט אינו מתעניין בפעילות מינית.
תופעות לוואי נוספות כתוצאה משימוש בתרופות פסיכיאטריות הן בעיות שפיכה או אורגזמה. מונח זה משמש לתיאור מגוון של בעיות אשר עלולות להתעורר עם השפיכה. חלקן כוללות:
- שפיכה מדרדרת – כאשר הזרע נכנס לשלפוחית השתן במקום לעזוב את הגוף דרך הפין. בעיה זו היא בדרך כלל ללא כאבים ואינה מזיקה.
- כמויות מופחתות של זרע.
- חוסר יכולת לגמור בזמן סביר, אם בכלל.
לתרופות פסיכיאטריות יש סיכוי גבוה יותר לגרום לכשל בשפיכה מאשר לבעיות אחרות של תפקוד מיני. כישלון זה מוביל לקושי, או חוסר יכולת, להשיג אורגזמה, או לגרום להריון.
יש לציין, כי נשים אשר נטלו תרופות פסיכיאטריות, עלולות אף הן להתקשות בהגעה לאורגזמה. תופעות לוואי נוספות אותן חוות נשים כתוצאה מהתרופות נעות בין הפרעות בווסת לחוסר חשק מיני, אשר מובילים לתסמיני השפעה על מערכות היחסים שלהן וזהותן הנשית.
חלק מהנשים מדווחות על סלידה למעשה האהבה והן מוטרדות מההתקדמות המינית של בני זוגן. הן מודעות להנאתן בעבר, ומתחילות לפתח חששות לגבי הזהות המינית שלהן. חוסר הקשבה לשותפיהן המיניים מביא לחוסר איזון ביחסי הכוח העיקריים שלהן. חוסר תגובה מינית עלול להוות איום קריטי על מערכות יחסים. נשים מדווחות על מבוכה מכישלון התפקוד המיני שלהן וחשות אובדן אישי עמוק.
חלק מהנשים למדו לחיות עם תופעות הלוואי. יחד עם זאת, תגובה זאת קשורה לנטייתן הטבעית של נשים "לסבול בשקט".
שכיחות התופעה
רופאים מוכרחים לשאול את המטופלים באופן ישיר אודות תופעות הלוואי של התפקוד המיני לצד נטילת התרופות הפסיכיאטריות. שיעור המקרים אשר דווחו באופן עצמאי נעו בין 3% ל-33%. כאשר הרופאים שאלו את המטופלים באופן ישיר, הגיע שיעור התגובה החיובית של הודאה בבעיות בתפקוד המיני ל-58% עד 96%.
יחד עם זאת, בעת דיווח על בעיות בתפקוד המיני לצד נטילת תרופות פסיכיאטריות, בודקים הרופאים את ההיסטוריה של התפקוד המיני התקין של המטופל, על מנת לשלול את אחריות התרופות לבעיה.
טיפול בתרופות פסיכיאטריות עלול לגרום או להחמיר בעיות בתפקוד המיני, וחולים עם הפרעות נפשיות אשר קיבלו טיפול תרופתי, אינם יכולים לדבוק במשטר התרופות שלהן, בשל תופעות לוואי מיניות בלתי רצויות. נכון להיום, קיימים מעט מחקרים בספרות הרפואית אשר בחנו את היחסים המורכבים שבין טיפול תרופתי לבעיות פסיכיאטריות, לבין תפקוד מיני.
