הקשר בין תפקוד מיני לקוי אצל גברים לבין בעיות לב וכלי דם ידוע בעולם הרפואה, אך שתי מטא אנליזות חדשות בחנו את ההקשר מנקודת מבט מעמיקה יותר. שני ניתוחי המחקרים מצאו שהפרעות בתפקוד המיני אצל גברים מגבירות את הסיכון ללקות בבעיות לב וכלי דם, גם כשטיפולים רפואיים המובילים לשיפור בגורמי סיכון אלו מקלים על מחלת אלצהיימר.
מחקר אחד, שנערך באוניברסיטת סוצ'ו בסין, שסקר 12 מחקרים, מצא שגברים עם תפקוד מיני לקוי נמצאו בסיכון מוגבר של 48% ללקות במחלות לב וכלי דם, מחלת לב כלילית ושבץ.
מחקר המטא אנליזה השני, שנערך במרפאת מאיו ברוצ'סטר, מינסוטה, בדק נתונים משישה ניסויים קליניים, ומצא ששינויים באורח החיים, כמו גם טיפול בסטטינים להורדת שומנים בדם, שנועד לשפר את גורמי הסיכון הקרדיווסקולאריים המקובלים, הובילו אף לתפקוד מיני טוב יותר.
ממצאי שתי סקירות המחקרים
המסקנות אליהן הגיעו שתי קבוצות המחקר היו שקיים קשר בין מחלת לב וכלי דם לבין בעיות בתפקוד המיני. אך השאלה אם הקשר סיבתי, ואם כן, כיצד משפיעים שני המצבים זה על זה, לא היה ברור.
בעוד שהמחקרים החדשים לא פתרו לחלוטין שאלות אלו, המדענים הסינים ציינו כי ניתוח המחקרים שלהם מצביע על העובדה לפיה חוסר יכולת להגיע לזקפה היא גורם סיכון עצמאי למחלות לב וכלי דם.
טיפול בתפקוד מיני יכול לשפר מחלות לב
המדענים האמריקאים, לעומת זאת, הגיעו למסקנה לפיה בעיות זקפה ניתנות לפתרון באמצעות טיפולים יעילים, המשפיעים אף על גורמי סיכון אחרים הקשורים לסגנון חיים קרדיווסקולארי. אך אף מחקר לא בדק האם טיפולים תרופתיים או טיפולים פסיכולוגיים המכוונים במיוחד לבעיות בתפקוד המיני, כגון ויאגרה ותרופות קשורות, משפיעים על הסיכון הקרדיווסקולארי.
המדענים הסינים בדקו מחקרים שחיפשו הקשרים בין תפקוד מיני לקוי לבין סיכון קרדיווסקולארי. שניים ממכלול המחקרים, ההתייחסות הייתה לגברים עם בעיות עדינות בתפקוד המיני, אך לא ניתן היה למצוא הקשר משמעותי ביתר המחקרים. ניתוחי מחקרים אחרים הראו אף שהסיכונים היחסיים שזוהו בחישובים העיקריים, היו חזקים.
דיוק הנתונים
החוקרים הסינים ציינו שמחקרים אלו, המבוססים על דיווח עצמי של המשתתפים, עשויים להמעיט בערך שכיחות הבעיות בתפקוד המיני, בשל מבוכת הנסקרים. ניתוח המחקרים שנערך במרפאת מאיו היה קטן בהרבה. החוקרים בדקו שישה ניסויים שנערכו משנת 2004. ארבעה מהם כללו שינויים באורח החיים, ושניים כללו טיפול בתרופת ליפיטור, בקרב 740 משתתפים שנבדקו לגבי השפעות הבעיות בתפקוד המיני על חייהם.
למרות המספר הקטן של המשתתפים, הנתונים הראו כי התערבויות המכוונות לסיכונים קרדיווסקולאריים, הניבו הקלה משמעותית על חוסר היכולת להגיע לזקפה.
הקשר בין בעיות בתפקוד המיני לבין סטטינים
השלכת שני ניתוחי מחקרים שבדקו את הקשר בין סטטינים לבין בעיות בתפקוד המיני, שכלל 143 משתתפים, לא מצא השפעות משמעותיות. ההתערבויות במחקר זה כללו מספר תכניות, שחלקן הציבו את הדגש על תזונה ואחרות הציבו דגש על פעילות גופנית.
את מחקרי הסטטינים היה קשר יותר לפרש. מחקר אחד מצא שיפור משמעותי בתפקוד המיני ואילו השני לא מצא שיפור, אך מחקר זה כלל 12 משתתפים בלבד, וההשפעה על ניתוח המידע שנאסף היה מינימאלי. המדענים האמריקאים הגיעו למסקנה לפיה ניתן לתרגם את הממצאים באופן מיידי לשיטות טיפול קליניות.
החוקרים מציינים שתרופות מעכבות פוספודיאסטראז-5 כגון סילדנפיל הן עמודי התווך של הטיפול בבעיות בתפקוד המיני, וציינו שרופאים יעדיפו להציב את הדגש גם על תזונה ופעילות גופנית.
אולי יעניין אותך גם:
