התפקוד המיני בנשים מושפע ממגוון גורמים כשבין היתר מדובר בגורמים חברתיים, פסיכולוגיים ופיזיולוגיים. כאשר מאבחנים הפרעות בתפקוד המיני בנשים מתייחסים לירידה בעוררות המינית, לירידה בתשוקה, לעלייה בכאב בזמן יחסי מין, לירידה באורגזמה ועוד. כל הגורמים הנ"ל עשויים להוביל למתח אישי משמעותי, לבעיות בזוגיות ולפגיעה באיכות החיים.
באופן עקרוני הירידה בפעילות המינית עם הגיל מושפעת במידה רבה מהתרבות ולא פחות מהירידה ההורמונלית והפיזיולוגיה של ההזדקנות. למעשה במחקרים רבים נמצא כי ההשפעות המשמעותיות ביותר על הקשר המיני בגיל המעבר הן מצבם הבריאותי של בני הזוג וחוזק בקשר בין בני הזוג.
בנוסף לכך, עם העלייה בגילאים, ישנה ירידה בעניין במיניות וירידה בפעילות המינית, במיוחד בגיל המעבר, על רקע תרומתם של תסמיני גיל המעבר, הקשורים לירידה ברמות הטסטוסטרון והאסטרוגן בדם. במאמר שלפניכם נתמקד בטיפול בחוסר חשק מיני בנשים באמצעות טסטוסטרון הניתן בג'ל, משחה או מדבקות המוצמדות לעור.
טיפול הורמונלי חלופי באמצעות אסטרוגן
השינויים המתרחשים בגיל המעבר בנשים על רקע השינויים ההורמונליים, ניתנים לשיפור באמצעות טיפול הורמונלי חלופי, הכולל בעיקר מתן אסטרוגן באופן מקומי ומערכתי. עם זאת, למרות שטיפול זה מצליח להביא פעמים רבות להיעלמות הכאבים והיובש הנרתיקי, עדיין מטופלות רבות מתלוננות על כך שהן סובלות מירידה משמעותית בחשק המיני. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהאסטרוגן תורם רבות לשיפור מצב הנרתיק, אך לא משפיע במיוחד על החשק המיני, המושפע בעיקר מהורמון המין הזכרי, הלא הוא הטסטוסטרון.
בין היתר השינויים באפיתל של הנרתיק בגיל המעבר כוללים ירידה בלקטובצילים, ירידה בחומציות הנרתיק, ירידה בהפרשות הנרתיק וירידה בזרימת הדם לנרתיק. כל השינויים הנ"ל משתפרים באופן ניכר תוך מספר שבועות לאחר מתן טיפול הורמונלי חלופי. במקרים בהם חרף טיפול אופטימאלי באסטרוגן עדיין מופיעות תלונות על חוסר חשק מיני, יש לשקול אפשרויות טיפול נוספות כמו לדוגמה טיפול בעזרת טסטוסטרון.
טיפול באמצעות טסטוסטרון
בהתפתחות העוברית, הטסטוסטרון, הורמון המין הזכרי המרכזי, משפיע על סימני הזיווג המשניים בזכרים וכן אחראי על סימני המין המשניים הגבריים בגיל ההתבגרות. הוא מיוצר בכמויות גבוהות באשכים בגברים ובכמויות קטנות יחסית בשחלות בנשים. לטסטוסטרון ישנו תפקיד חשוב ואף מרכזי בדחף המיני הן בקרב גברים והן בקרב נשים.
ישנם מחקרים רבים המדגימים קשר בין דופמין וטסטוסטרון לבין התגובה המינית בנשים כשלמשל נמצא כי נשים שעברו ניתוח לכריתת השחלות ובעקבות זאת חוו ירידה בייצור הטסטוסטרון, חוו בנוסף ירידה בתגובה המינית ובגירוי המיני. בנוסף נמצא במחקרים רבים כי תוספת של טסטוסטרון לטיפול ההורמונלי החלופי הביאה לעלייה משמעותית בשיעור של כשלושים אחוז בפעילות המינית, בפנטזיות המיניות, בהנאה מיחסי המין ובאורגזמות.
האם הטיפול בטסטוסטרון עשוי להוביל להתפתחות של תופעות לוואי?
בעבר היה קיים חשש מתופעות לוואי שונות בגינן לא נהוג היה לעשות שימוש בטסטוסטרון בקרב נשים שסבלו מירידה בחשק המיני. כיום לעומת זאת הטיפול הופך ליותר ויותר מקובל אם כי עדיין מעט יותר מעשרה אחוז מהמטופלות צפויות לסבול מתופעות לוואי שונות, בדגש על שיעור יתר. לאור זאת, חשוב מאוד להקפיד על ביצוע בדיקות דם לבירור רמות הטסטוסטרון לאורך הטיפול, ליידע את המטופלת בנוגע לתופעות הלוואי הפוטנציאליות של הטיפול ולבצע שינויים במינוני הטסטוסטרון לאורך הטיפול בהתאם לצורך.
בכל המחקרים שבוצעו בתחום זה דווח על סיכון נמוך מאוד לתופעות לוואי שליליות כמו לדוגמה וירליזציה ולא נמצא שום קשר בין טיפול זה לעלייה בסיכון לסרטן השד או לעלייה בריכוז שומני הדם.
אולי יעניין אותך גם:
חוקרים מברזיל בדקו האם אלקטרותרפיה יכולה לשקם תפקוד מיני בנשים והתוצאות מפתיעות
