התחום של עזרה עצמית ועזרה מקצועית בשנים האחרונות הפך להיות יותר ויותר מקובל. אנשים כבר לא מתביישים ללכת לפסיכולוג, ואפילו לקבל תרופות פסיכיאטריות מרופא המשפחה שלהם. יחד עם זאת, דווקא בתחום המיני, שהינו תחום כל כך בסיסי וחשוב בחיי האדם הבוגר, עדיין הבושה גוברת במקרים רבים. אך האפשרות לקבל טיפול בתחום המיני באופן פרטי או במרפאה לטיפול מיני קיימת.
הסיבות לטיפול מיני
גברים, נשים וזוגות סובלים מבעיות שונות בחיי המין. לעיתים, מדובר בקשיים הנובעים מבעיות פיזיולוגיות, ויש לפנות לרופא על מנת לטפל בהן. אך ברוב המקרים, הבעיות נובעות מגורמים פסיכולוגיים או חברתיים, ובעזרת טיפול אפשר ליצור שיפור.
- גברים: שתי הבעיות הנפוצות ביותר של גברים הם אין אונות או קושי בהחזקת זקפה לאורך זמן, ושפיכה מהירה. בנוסף, ישנם גברים הסובלים מדימוי עצמי נמוך, רתיעה מאיברי המין, חרדת ביצוע או חוסר חשק מיני.
- נשים: הבעיה הנפוצה ביותר של נשים היא קושי בהגעה לאורגזמה. בנוסף, מדווח על כאב בעת קיום יחסים, גועל או פחד מפני מין, חרדת ביצוע, חוסר חשק או פגיעה בתפקוד המיני בשל בעיות רפואיות כמו סרטן.
- זוגיות: לעיתים הקשיים המיניים מתעוררים רק עם פרטנר מסוים. לעיתים יש קושי בגלל הציפיות השונות של כל אחד מבני הזוג.
הליך הטיפול
טיפול מיני הוא למעשה טיפול זוגי אשר מתמקד ביחסי המין. חשוב שהטיפול יעשה בזוג, משום שפעמים רבות הקושי נובע מבעיה בזוגיות או באינטימיות של בני הזוג, ולא מבעיה פרטית של אחד מהם. המטרה של טיפול מיני היא להפחית חרדות, ולשפר את חיי המין (ואת תפיסת חיי המין הסובייקטיבית) של בני הזוג. למרות שאפשר לערוך טיפול מיני כמעט בכל גישה ותיאוריה אותה מחזיק הפסיכולוג, הטיפול ההתנהגותי נחשב לטיפול היעיל והקצר ביותר (בכל תחום בו הקושי הוא התנהגותי).
המטפל המיני חייב להיות בעל גישה סבלנית, מכבדת ופתוחה לדיבור על אלמנטים אינטימיים ביותר בחיי בני הזוג. חשוב ששני בני הזוג ירגישו בנוח לדבר עם המטפל על עניינים אלה (לכן כדאי להשקיע מחשבה בבחירת המטפל או המטפלת).
בדרך כלל בשלב הראשון של הטיפול מתבקשים בני הזוג להימנע מקיום יחסי מין, על מנת לאפשר הבנייה חדשה של יחסי המין כמשהו חיובי ורצוי. יחד עם זאת, חשוב גם למנוע מבני הזוג להגיע לרמות גבוהות של תסכול בתחום זה. בטיפול ההתנהגותי לומדים בני הזוג בהדרגה כיצד לחלוק גירויים מיניים- החל במשחק מקדים וכלה במגע מיני מלא. בני הזוג מדווחים למטפל על התקדמותם בפועל כדי שיוכלו להמשיך להתקדם בקצב המתאים להם.
לעיתים יש לעצור לבחון את המקור לקשיים של אחד מבני הזוג, ולטפל בהם באופן ספציפי. ניתן לעשות זאת על ידי שיחות בגישה דינמית (מציאת הגורמים לקושי ועיבודם בשיחה). במקרים אחרים אפשר להשתמש בטכניקות כגון ביו-פידבק (שיטה זו נחשבת יעילה ביותר בטיפול בוגיניסמוס נשי, כאשר האישה לומדת באמצעות המכשיר להרפות את השרירים כך שלא תסבול מכאב).
יש לציין, כי חלק מהמטפלים המיניים עושים שימוש בסרוגייט– בן זוג חליפי, כאשר אדם מגיע לטיפול מיני לבדו (כי אין לו בן זוג, או כי אינו מעוניין לערב את בן זוגו בקשייו). מחקרים הוכיחו כי טיפול מיני שנעשה בזוג יעיל יותר מאשר כשאדם נמצא לבדו.
מי מטפל?
כאמור, מטפל מיני חייב להיות מטפל מתחום בריאות הנפש (פסיכולוג, עובד סוציאלי, פסיכיאטר או פסיכותרפיסט אשר באופן פרטי או במרפאה לטיפול מיני), אשר מוכן ויכול להתעסק בנושא רגיש ביותר. ישנם מטפלים אשר רוכשים התמחות בטיפול במיניות, ובארץ אף ישנה אגודה לטיפול מיני, בה רשומים המטפלים המתעסקים בכך.
