מוסדות דת מלמדים שאוננות נחשבת תמיד למנהג מגונה. מומחים למין מלמדים שהאוננות תמיד צודקת. ובינתיים, יצרני תעשיית הפורנו, צוחקים כל הדרך אל הבנק. אך מאמר זה אינו עוסק בנכון או שגוי, מרוויחים ומפסידים, ובוודאי שאינו שופט אף אדם על בחירתו.
מטרת המאמר היא להציע הסבר מדוע הדחף לאונן לעתים בלתי נשלט, וכיצד ניתן להתמודד עם התמכרות לאוננות ולהתגבר עליה.
מהנאה להתמכרות: אוננות עלולה לפגוע בחיים
מיליוני בני נוער מתמכרים לאוננות. בהתחלה הם מאוננים אחת ליום, ואז פעמיים ביום, ואז הם צריכים לאונן חמש או שש פעמים ברצף מהיר על מנת להירדם.
גברים באמצע שנות השלושים, נשואים ואבות לילדים, מגלים שהם אוהבים לצפות בפורנו מסוים. גברים באמצע שנות הארבעים מתייחסים לאוננות כאל צורת ביטוי מיני בריאה, וסבורים שאוננות עד עשר פעמים ביום היא בסדר, אך אוננות תכופה יותר מעידה על התמכרות.
נשים בגילאי שלושים, ללא יחסים אינטימיים מאושרים, מנסות לאונן עם ויברטור, ואוהבות את התחושה. עד מהרה הן מתחילות להיעדר מהעבודה או מבילויים חברתיים כדי לאונן.
מתי אוננות נחשבת להתמכרות?
נערים מתבגרים מאוננים בפרטיות כי זה מרגיש טוב. הצורך לרגיש טוב יותר נפוץ בקרב בני נוער הסובלים מדיכאון או פוביות, שעברו התעללות או שחיים במצבי מתח מתמיד, ובאופן אירוני, בקרב בני נוער שחשים אשמה לגבי האוננות. התמכרות לפורנוגרפיה מורכבת יותר מהתמכרות לאוננות, למרות ששתי ההתמכרויות חופפות.
גברים ונשים מכורים לפורנוגרפיה במקרים בהם הם סובלים מהתמכרות אחרת המזינה את קולטני הדופמין במוח, בין אם הם צורכים סמים, מכורים לאוכל, הימורים, מין או סובלים מהתנהגות כפייתית אחרת. אוננות עם פורנוגרפיה, מבחינתם, היא שיטה "בטוחה" של התמודדות עם ההתמכרות.
התמכרות לאוננות כתוצאה מצריכת תרופות
תרופות למחלות פרקינסון ואלצהיימר ממריצות קולטני דופמין במוח. במצב זה, מופחתת יכולת השיפוט הבריא, והתרופות עלולות לגרום לסף נמוך ברבה של גירוי מיני. גברים מבוגרים שנוטלים תרופות אלו עלולים לחוות זקפות מתמידות, אך המצב מתחיל במקרים רבים עם איזה ביטוי עניין מיני הולם שגרם למבוכה, ולעתים אף בעיה עם שלפוחית השתן.
כך או אחרת, הבעיה הבסיסית היא נוירולוגית. לא קיימת כיום אבחנה פסיכיאטרית המתארת מקרי אוננות כפייתית בקרב נשים, ואם היא מופיעה, היא קשורה במקרים רבים ללחץ, שימוש בסמים או פגיעה בקליפת המוח הקדמית.
אז מה ניתן לעשות לגבי התמכרות לאוננות?
התמודדות עם התמכרות זו מורכבת ביותר כשהמוטיבציה להפסיק היא קיום מצוות. רוב, אם לא כל הדתות מגנות אוננות כחטא ומגנות פעולות חסרות שליטה. התמכרות לאוננות מובילה לעור מגורה וכאבים באיבר המין במקרה הטוב. במקרים מורכבים יותר, אדם עלול למצוא עצמו בכלא, מובטל או נבוך כמעט תמיד. לכן המבקשים להיגמל מאוננות כפייתית צריכים למצוא את האנרגיה לפתח תחביבים שונים ולנקוט במספר גישות שעובדות היטב.
אם האוננות הכפייתית מתפתחת לאחר צריכת תרופות מרשם, הפתרון המתבקש הוא להתייעץ עם הרופא לגבי שינוי התרופות או לפחות שינוי המינון. זוהי בעיה נפוצה ביותר בקרב קשישים. למרבה הצער, אנשים אינם נוטים לדון עם הרופא לגבי בן משפחה בגיל שבעים שמכור לאוננות, אך הייעוץ הרפאי נחוץ על מנת לסייע במציאת הטיפול.
התמכרות לאוננות כתוצאה משימוש בסמים מטופלת עם נוגדן מתאים – תרופה כגון נלטרקסון במינון נמוך, אשר נקבעת אף על מנת לסייע לאנשים להיגמל מסמים ואלכוהול, עשויה להועיל. תרופות אלו צריכות לשמש תחת השגחה רפואית בלבד.
אבל מה אם ההתמכרות לאוננות היא פשוט התמכרות לסיפוק המיידי?
כשאדם אינו מסוגל להפסיק את ההתמכרות לאוננות, והיא אינה נובעת ממצב רפואי או נוירולוגי, הוא יכול לנקוט במספר צעדים על מנת להפסיק את מעגל הסיפוק המיידי.
התמודדות עם הלחצים בחיים – ככל שרמת המתח נמוכה יותר, כך האוננות תיראה מושכת פחות.
הימנעות מהלקאה עצמית בעקבות אוננות מוגזמת – זה יגביר את הלחץ והבדידות ויגביר את האוננות.
שיטות שליטה עצמית מסייעות להתמודד עם התמכרות לאוננות – הן מסייעות אף לשליטה בדחפים אחרים המשפיעים באופן שלילי על איכות החיים.
אוננות היא אחת הפעילויות הנפוצות ביותר של הפעילות האנושית. היכולת לשלוט באוננות, לבחור לאונן או לא, ולבחור לעסוק בצורות אחרות של פעילות מינית או לא, היא סימן לאדם בריא, ללא קשר לשייכות דתית.
